המבקש מבקש להאריך את המועד לקיום צווים שניתנו כנגדו בתיק פלילי 2312/07.
1. בשנת 2007 הגישה המשיבה כתב אישום כנגד המבקש (ת.פ. 2312/07) לפיו האשימה אותו בעבירות של ביצוע שימוש במקרקעין הטעון היתר, ללא היתר, ואי קיום צו של בית משפט.
במהלך הדיונים הוגש כתב אישום מתוקן, בו נמחק האישום של אי קיום צו של בימ"ש, אם כי עובדות כתב האישום לא תוקנו.
בהתאם לכתב האישום, ביום 6.8.1997 הוגש כנגד המבקש כתב אישום בבימ"ש השלום ברמלה (ת.פ. 1326/97) בגין ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר. המבנים אשר נכללו באותו כתב אישום היו מבנה בנוי מאסכורית בשטח של כ- 2,500 מ"ר המשמש כמשרדים, ומחסן לקירור למוצרים חקלאיים, כולל רמפת העמסה ופריקת סחורה (להלן-"המבנה הראשון"). המבנה השני שנכלל באותו כתב אישום הוא מבנה אסכורית בשטח של כ- 1,200 מ"ר, המשמש כמחסן קירור לתוצרת חקלאית ומשרדים (להלן-"המבנה השני"), ותחת אותו מבנה הוצב מבנה נייד המשמש כמשרד של כ- 40 מ"ר.
בכתב האישום משנת 2007 נתברר שיש בניה נוספת שכללה הצבת 3 מכולות בשטח של כ- 15 מ"ר ומכולה המשמשת לאחסנה בשטח של כ- 30 מ"ר וכן מיכל סולר המשמש לתדלוק רכבי החברה במשאבה.
במסגרת הסדר טיעון, ניתן צו הריסה וצו איסור שימוש לגבי כל המבנים נשוא כתב האישום, אשר נכנסו לתוקף ביום 1.12.10.
2. הבקשה שבפני מתייחסת למבנה השני, ואדון רק בבקשה זו.
3. המבקש ביקש מפעם לפעם להאריך את המועד לביצוע צו הריסה וצו איסור שימוש, ולמעשה עד היום, צווי בית המשפט לא קוימו ביחס למבנה השני.
4. ביום 23.11.11, ביקש המבקש ארכה נוספת לביצוע הצוים, וזאת בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה. המבקש נימק את הבקשה כדלקמן:
1) המבקש הגיש בקשה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה חבל מודיעין (להלן-"הוועדה המקומית") לשימוש לא חקלאי במבנה השני, ופועל נמרצות מול מינהל מקרקעי ישראל ומול הוועדה המקומית על מנת להסדיר את השימושים במבנה השני . להליך זה נדרש זמן נוסף;
2) למבנה המשרדים, אשר נבנה תחתיו מבנה חקלאי בהיתר, הוגשה בקשה להסדרתו במסגרת פעילות לא חקלאית (פל"ח), ואולם בדיקה ראשונית מול המינהל לאישור המבנה העלתה כי המבנה חורג בגודלו ובמיקומו מהמותר במסגרת פל"ח, בשל מבנה לא רגולארי של חלקת המבקש (המאפשרת בניה בהיקף של עד 500 מ"ר ובתחום 2.5 דונם של חלקת המגורים;
3) ערר של המבקש על החלטת הוועדה המקומית התקבל;
4) יש לאפשר למבקש להתפרנס בכבוד.
5. ב"כ המשיבה מתנגדת למתן ארכה לקיום הצו.
6. סבור אני שהדין עם ב"כ המשיבה ויש לדחות את הבקשה, מהסיבות שיפורט להלן.
7. המדובר במבנה אשר נבנו בשנת 1999 בשטח כולל של כ- 1,200 מ"ר, אשר עומד על כנו ללא היתר ומתבצע בהם שימוש חורג ללא היתר. השארת מבנים אלו והארכת צו ההריסה וצו איסור השימוש יפגע באמון הציבור, במערכת המשפט ובמערכת אכיפת החוק, דבר שיכול לגרום לאחרים להבין שכדאי לבצע עבירות על חוק התכנון והבניה.
בית המשפט העליון הבהיר במספר רב של פסקי דין כי רק כאשר מתן ההיתר קרוב ביותר, יאריך בית המשפט את המועד לביצוע צווים, ויש חשיבות רבה לביצוע צווים של בית משפט.
ב-
רע"פ 10607/07 חאלד שומאן נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם בנבו) כתב כב' השופט ג'ובראן כדלקמן:
"מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין יש לדחות את בקשת רשות הערעור. משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצועו (ראו רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים (לא פורסם, 9.3.2004)). משכך, אין בידי לקבל את עיקר טענתו של המבקש, לפיה יש לעכב את ביצוע צו ההריסה המינהלי. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן שמקרה זה איננו נמנה עליהם. אין חולק כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין, וכי ההליך התכנוני נמצא בראשיתו ומדובר בתהליך ארוך ומורכב, וכי המבקש הגיש בקשה חדשה לאישורה של תוכנית מתאר נקודתית רק לאחר הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי. משכך אין לומר כי רישיון הבנייה נמצא בהישג יד, ואין מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה עוד."